#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם אפשר לערב ע&quot;י אשתו 1) בלא ידיעת בעלה 2) כנגד רצון בעלה [כגון שמיחה בעלה]?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-ebd2b13a0f446274a430d24f8101caec0ba0a6ff.jpg"">"	סימן שסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם אשתו יכולה לזכות לאחרים משלו?	"אפי&#x27; אם הוא אוסר או היה רגיל לערב אין לה רשות לערב לאחרים משלו, אמנם כתב המג&quot;א (ס&quot;ק א&#x27;) דיכולה לזכות לאחרים ממזונותיה שהם שלה [וביאר המחה&quot;ש דהיינו בשעת אכילה יכולה לזכות לאחרים אבל לאחר שאכלה הרי מבואר באבה&quot;ע (סי&#x27; ע&#x27; סע&#x27; ג&#x27;) דהבעל זוכה אם הותירה ממזונותיה, אכן כתב הפתח&quot;ת (שם ס&quot;ק א&#x27;) דמבואר מתוס&#x27; נזיר (כ&quot;ד ע&quot;ב) דאם צמצמה ורעבה את עצמה ממזונות הראוין לה בודאי הם שלה ולפי&quot;ז פשוט דמצי להקנותם לבני החצר] (מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;, שעה&quot;צ ס&quot;ק ד&#x27;) {ונראה דזה לא מהני כשמיחה בידו ואינו אוסר ואינו רגיל לערב דאז אין לה רשות דכי היכי דאין לה רשות לערב בעל כרחו ה&quot;נ אינה יכולה לערב במזונות שלה בעל כרחו}, וחידש הערוה&quot;ש (סע&#x27; ח&#x27;) דה&quot;ה אם הוא רגיל תמיד לזכות לאחרים גם היא יכולה לעשות כן מן הסתם כשלא מיחה"	סימן שסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם הוא מיחה באשתו, האם אחרים יכולים לזכות לו פת?	"הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;) מסתפק בזה דאפשר דאין מזכין לו לאדם דבר בע&quot;כ {ולא מהני לזכות לאשתו דהרי הוא צריך חלק בהעירוב}"	סימן שסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם הבני בית יכולים לערב בעבור אביהם?	"הם נחות דרגא מאשה [דדוקא אשתו כגופו ולא הם], ובמקום שאשה יכולה לערב בעל כרחו דבעל הם יכולים לערב בלא ידיעתו והיינו כשהוא אוסר או כשהיה רגיל לערב [אבל אם אינו אוסר ואינו רגיל לערב אינם יכולים לערב בלא ידיעתו (מ&quot;ב ס&quot;ק י&#x27;), ואמנם אפי&#x27; כשהוא אוסר ואינו רגיל לערב אינו מותר אלא בחצר אחד אבל בב&#x27; חצרות אע&quot;פ שהוא אוסר בשניהם מ&quot;מ אינם יכולים לערב בלא ידיעתו דאינו זכות לו דשמא יחפוץ לערב בחצר אחרת (מ&quot;ב שם, ר&quot;י באק)], אבל אם אינו רוצה לערב אינם יכולים לערב כנגד רצונו בכל אופן (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;) [והב&quot;ח מקיל שיכולים לערב כנגד רצונו כל זמן שלא מיחה בפירוש, אכן המג&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) חולק עליו וס&quot;ל דכל זמן שהם יודעים שאינו רוצה לערב אינם יכולים לערב, וכן קיי&quot;ל, וע&quot;ע לקמן (סי&#x27; שפ&quot;ב מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ד) דמצינו כחילוקו של הב&quot;ח בדעת הרמב&quot;ם], אבל מבואר בגמ&#x27; (עירובין פ&#x27; ע&quot;ב לחד גירסא) דכופין אותו בב&quot;ד לערב היכא דהוא אוסר עליהם, או ב&quot;ד יורדין לנכסיו (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ז), ולפי הנתה&quot;מ (סי&#x27; ג&#x27; ס&quot;ק א&#x27;) יש רשות לכל אדם לכוף חבירו לעשות מצוה, ולפי הקצה&quot;ח (משובב נתיבות) דוקא ב&quot;ד, וכאן משמע כהקצה&quot;ח, וי&quot;ל ע&quot;פ החת&quot;ס (חו&quot;מ סי&#x27; קע&quot;ז) דאפי&#x27; להנתה&quot;מ אינו מותר לכוף אלא במצוה שאינה תלויה בממון אבל במצוה שתלויה בממון צריך ב&quot;ד דוקא וממילא מיושב למה אינו יכול ליקח עירובו בע&quot;כ [ואפי&#x27; לזכות לו פת ע&quot;י אחר לא מהני דאינו יכול לזכות לו פת בע&quot;כ] (מ&quot;ב דרשו) [ולפי הרמב&quot;ם אם הוא אוסר ורגיל לערב מותרים לבני ביתו ליתן עירובו בעל כרחו, ואפי&#x27; בני החצר יכולים ליקח עירובו בע&quot;כ]"	סימן שסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין לגבי שאר בני החצר?	"המחבר משמע דאינם יכולים ליקח פת בלא ידיעתו אפי&#x27; כשהוא אוסר או רגיל לערב, ותמה עליו הביה&quot;ל (ד&quot;ה אבל) מאי שנא שאר בני החצר מבני ביתו, ומצדד לומר דהמחבר קאי על ציור דאשתו נותן עירוב אפי&#x27; בעל כרחו כשהוא אוסר או רגיל לערב, ועל זה אמרינן דבני החצר [וה&quot;ה בני ביתו] אינם יכולים ליתן עירובו בעל כרחו, אבל עדיין צ&quot;ע לשון המחבר דמסיים דמותר בדעת של אחד מבני ביתו, והביה&quot;ל הניחו בצ&quot;ע, ולמעשה יש מח&#x27; אחרונים אם מותר לבני החצר ליקח עירובו בלא ידיעתו כשהוא אוסר עליהם או היה רגיל לערב [הט&quot;ז ומג&quot;א מחמירים, הב&quot;ח ומהר&quot;ם לובלין ובית מאיר ונהר שלום מקילים], והביה&quot;ל מצדד להקל ובפרט היכא דהוא אוסר וגם רגיל לערב וכמ&quot;ש בסמוך, אמנם היכא דהוא אוסר וגם רגיל לערב הרמב&quot;ם ס&quot;ל דמותר לבני חצר לערב אפי&#x27; בע&quot;כ, וכתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה ויש) דכן נקט הרשב&quot;א אע&quot;פ שהרשב&quot;א גם ס&quot;ל כהרא&quot;ש דאשתו מערבת בע&quot;כ אם הוא אוסר או רגיל לערב, ועל כן מסתבר דיכול להקל כהרמב&quot;ם בזה כשהוא אוסר ורגיל לערב, ועכ&quot;פ בודאי יש להקל אם לא מיחה בפירוש דהוי רק שלא בידיעתו דיש לצרף כמה אחרונים דמקילין לבני החצר לערב בלא ידיעתו [וע&quot;ע בערוה&quot;ש (סע&#x27; א&#x27; - ה&#x27;) דס&quot;ל בדעת הרמב&quot;ם דאין נפק&quot;מ אם הוא רגיל אלא הכל תלוי באוסר, אם הוא אוסר אפי&#x27; הבני חצר נוטלים בע&quot;כ ואם אינו אוסר אין נוטלים]"	סימן שסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	באופן שאין לו רשות לערב בע&quot;כ, מה הדין אם לאחר שנתערבו אמר שאינו רוצה בעירוב?	"העירוב בטל למפרע (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ד) {ונראה דאפי&#x27; אם מגלה דעתו בשבת בטל עירובו למפרע}"	סימן שסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שערב ואח&quot;כ אומר חוזרני בו מן העירוב ואיני רוצה לערב ולהשתתף עוד עמכם, 1) היכא דלא היה רגיל לערב 2) היכא דהיה רגיל לערב?	"1) יכול לחזור [קודם שבת (ערוה&quot;ש סע&#x27; ט&#x27;)] ולא מהני עירובו עד שחוזר וזוכה בו, וביאר הביה&quot;ל (ד&quot;ה צריך) דא&quot;צ לעשות קנין דהרי יש לו חלק בהפת אלא צריך שיאמר בפיו ששוב אינו מקפיד על עירובו ויש רשות לכולם לאכול ממנו 2) כתב הרמ&quot;א בשם הרא&quot;ש דאינו יכול לחזור דהרי מותר לבני החצר ליקח עירובו בע&quot;כ, והקשה המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) סתירה ברא&quot;ש דסברא זו שייך לשיטת הרמב&quot;ם אבל הרא&quot;ש לעיל ס&quot;ל דדוקא אשתו מותרת לערב בע&quot;כ ולא בני בית או בני החצר, ותרצו האחרונים (מאמר מרדכי, נהר שלום, בגדי ישע) דהרא&quot;ש מודה היכא דעירובו כבר מונח אצלם דקיל טפי ומותר לערב בע&quot;כ, ולפיכך היכא דהוא רגיל לערב או אפי&#x27; היכא דהוא אוסר לחוד וכבר מונח העירוב אצלם יכולים לערב בע&quot;כ [והחזו&quot;א (סי&#x27; צ&quot;ט ס&quot;ק י&quot;א) חולק על זה וס&quot;ל דאין חילוק בין היכא דמונח אצלו לבין נטילת פתו, ובשתיהם צריך דעת אשתו לפי הרא&quot;ש], אכן לפי הרמב&quot;ם אין חילוק בין עירובו מונח אצלם ובין היכא דאינו מונח אצלם אלא תלוי אם הוא אוסר וגם רגיל לערב דאז מותרים לערב בע&quot;כ ואם לאו אינם יכולים לערב בע&quot;כ (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&#x27;, שעה&quot;צ ס&quot;ק ט&quot;ו וס&quot;ק ט&quot;ז)"	סימן שסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה נחשב רגיל לערב?	"הפמ&quot;ג (סי&#x27; שס&quot;ח א&quot;א ס&quot;ק א&#x27;) הביא מש&quot;ך (יו&quot;ד סי&#x27; רכ&quot;ו ס&quot;ק י&quot;א) דב&#x27; פעמים מקרי רגיל, ומסיים הפמ&quot;ג דג&#x27; פעמים בודאי מקרי רגיל, ועוד כתב הפמ&quot;ג דאם אינו מערב עמהם ג&#x27; פעמים פקע ממנו שם רגיל."	סימן שסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שאינו מודה בעירוב?	"כתב הנתיבות שבת (פל&quot;א הע&#x27; קל&quot;ח) דפשוט דלא מהני לערב ע&quot;י אשתו בע&quot;כ, וחולק על השבט הלוי (ח&quot;ו סי&#x27; מ&quot;ז) דס&quot;ל דמהני"	סימן שסז סעיף א		
